תוקפה המשפטי של מגילת העצמאות ומורשת מכונניה

תושבים יקרים, לרגל יום העצמאות ה – 59 למדינה סברנו כי אך זה יהיה ראוי, לסקור בטור זה את הבסיס הרעיוני המשפטי של מדינת ישראל ואשר גלום במגילת העצמאות, אשר לעיתים נשכחת בלהט השיג ושיח של החברה הישראלית. ביסוד מגילת העצמאות עומד נדבך איתן המהווה את הצדקה ההיסטורית, היהודית, הלכתית, דתית – מתוקף המורשת היהודית והבטחת הקב”ה לעם ישראל את נחלת אבותינו, ולא בכדי נוקטת המגילה במונח “צור ישראל”. במקורות הנורמטיביים אנו אף מוצאים את העוגן לדואליות המאפיינת את מדינתנו כ”מדינה יהודית דמוקרטית” עוגן שניתן לו ביטוי הן במגילת העצמאות והן במהפכה החוקתית של חוקי היסוד בשנת 1992.

הבסיס הרעיוני של מדינת ישראל, כמדינה, מצוי במשנתם של גדולי האומה אשר טרחו והתאמצו לבנות תשתית נרחבת לרעיון תקומת העם היהודי בארץ ישראל. הכוונה היא לאישים כגון: חוזה המדינה וגדולי בוניה וחוזיה בנימין זאב הרצל, זאב ז’בוטינקי, דוד בן גוריון, מנחם בגין, יצחק רבין, בן אהרן יצחק, משה חזן, מאיר יערי, וייבדלו לחיים ארוכים פרס שמעון, ויצחק נבון אשר ביטוי למשנתם ניתן למצוא לו עוגן במגילת העצמאות.

תחילה אני מתכבד להביא ממורשת מייסדי המדינה. כך, חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, אשר כתב, בספרו “מדינת היהודים” משנה מסודרת לפיה הפתרון לבעיית העם היהודי היא הקמת מדינה משלהם ויזם לכנס את מנהיגי העם היהודי במסגרת הקונגרס היהודי, וזכה לאזכור במגילת העצמאות.

כך גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק אשר היה למעשה האידאולוג הדתי והתאולוג של הציונות, שראה בה פעמי משיח וקץ הגאולה, ועודד את מפעליה ואשר התייחס ברגשות מיוחדים אל הרצל ואף השווה את הציונות של הרצל למשיח בן יוסף. את משנתו ביסס על הפסוק “כי בחר ה’ בציון, איוה למושב לו” (תהילים קל”ב).

כך גם יש להזכיר את הרב הראשי הרביעי לישראל, הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה”ל, לחם בהגנה במאבק על שחרור ירושלים, והיה אלוף בצה”ל כאשר נכבשה העיר בשנת 1967.

כך, זאב ז’בוטינסקי היה האופוזיציה הלוחמת, שהציגה אלטרנטיבה אחרת לציונות המדינית, שהחלה בימי הרצל ופועליו מתרכזים בזרם הידוע בכינויו “הציונות המעשית” קרי בעיקר בהעלאת יהודים לארץ (בין אם באופן חוקי ובין אם לא) והקמת כח צבאי להגנת הישוב היהודי.

כך, גם מר דוד בן גוריון אשר פעילותו הציונית התחילה הרבה לפני תקומת המדינה ואולם עמדותיו ואישיותו הן שהצליחו להביא, במידה רבה לכך שעם סיום המנדט הבריטי על א”י תוקם מדינה יהודית. כך ציין כי : “השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל”

כך גם יצחק גרינבאום הינו מראשי הציונות, ועל שמו נקרא המוסד החינוכי “אלוני יצחק” בו הייתה לי הזכות להתחנך, חבר מינהלת העם, ושר הפנים הראשון של מדינת ישראל.

מנחם בגין היה חבר בית”ר והבסיס להגותו היתה הגותו של זאב ז’בוטינסקי אם כי לדעתו היה צורך של ממש לכבוש את הארץ על מנת להקים מולדת לעם היהודי.

מאיר יערי היה הרוח החיה שהחזיקה את הבסיס האידיאולוגי למפגלת מפ”ם שהיא חלק אינטגרלי ממפלגת העבודה של ימינו.

אבן הפינה המאפיינת את משנתו של מר יצחק בן אהרון היא הרכיב הסוציאלי לעובדים. הוא נחשב לאחד מאבות מפלגת העבודה, והיה במשך שנים נציגה של התנועה הקיבוצית.

התרומה של מר שמעון פרס עדיין מורגשת ומוכחת, ואולם ברצוננו להתרכז כאן בעיקר בתמורה שנתן למדינה ולחברה לפני הקמת המדינה ובשנים הראשונות שלה. תרומתו העיקרית של פרס בזמנים הללו היה לחיזוק הבטחון ומחסני הנשק של ההגנה ולאחר מכן של המדינה הצעירה שרק נולדה. כך גם נשיאה החמישי של מדינת ישראל, מר יצחק נבון.

מגילת העצמאות קיבלה התייחסות בפסיקה בכלל ובפסיקת בית המשפט העליון, מיום הקמת המדינה. העמדה המשפטית הראשונית הייתה כי למגילת העצמאות קיים מעמד דקלרטיבי, וכי אין לה ערך אופרטיבי. עם זאת, ברור היה כי כאשר מתעוררת שאלה פרשנית בדברי חקיקה הרי כי אז מגילת העצמאות והזכויות המעוגנות בה מהווה כלי

פרשנות, אחד מכלי הפרשנות המקובלים, לפרשנות דבר החקיקה, וכי בית-משפט זה מימים ראשונים מצא להנחות עצמו בעקרונות ובערכים של מגילת העצמאות כמקור לפרשנות החוק, כיתד שניתן להצמיד אליו זכויות יסוד מוגנות.

כאשר דבר חקיקה קבע באופן מפורש קביעה אשר היה בה כדי לסתור זכות או ערך מכוח מגילת העצמאות הרי כי אז נסוגה מגילת העצמאות – ומכאן ברור הוא, כי מבחינת תורת המשפט הרי כי מגילת העצמאות איננה “חוקה” כהגדרתה משפטית – אשר בעלת כוח משפטי קונסטיטוציוני לבטל חוקים הסותרים אותה בעילת “אי חוקתיות”. בית משפט קבע, איפוא, כי: “עד לחקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, התפיסה המשפטית המקובלת הייתה, למרבה הפליאה בניגוד לציפיות, כי אין במגילת העצמאות משום חוק קונסטיטוציוני הפוסק הלכה למעשה בדבר קיום פקודות וחוקים שונים, או ביטולם”.

אף לאחר חקיקת חוקי היסוד משנת 1992, אין הכרעה ברורה וחד משמעית לעניין מעמדה של הכרזת העצמאות וזאת למרות הכללתה במפורש בפסקת המטרה של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק אשר קובעים כי: “זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל”.

הוראה זו שבחקיקת היסוד מעוררת שאלה, מהו מעמדה של מגילת העצמאות כיום. שאלה זו אינה פשוטה. ייתכנו לגביה פתרונות שונים. פתרון אפשרי אחד הוא, כפי שהעלה הנשיא היוצא של בית משפט העליון, השופט בדימוס פרופ’ אהרון ברק, כי ניתן למגילת העצמאות מעמד של מקור וכלי עזר לפרשנות, בלי שהפכה מקור עצמאי לזכויות אדם. פתרון אפשרי אחר הוא, שמכוח הוראת הנ”ל הפכה מגילת העצמאות למקור עצמאי לזכויות אדם. בין מודלים אפשריים אלה אין הכרעה. הנושא נשאר פתוח, הן בספרות והן בפסיקה.

אל מול חוסר וודאות משפטית זו עומדת עמדתו הצלולה והברורה של כבוד השופט דב לוין המנוח אשר הביע דעתו כי: “אמנם כן, כפי שהוסבר לעיל, ראה בית משפט זה, מימים ראשונים להנחות עצמו בעקרונות ובערכים של מגילת העצמאות כמקור לפרשנות החוק, כיתד שניתן להצמיד אליה זכויות יסוד. באו חוקי יסוד אלו והביאו לשינוי דרמטי במעמדה של מגילת העצמאות, בכך שאינה עוד רק מקור לפרשנות, אלא היא עצמה הייתה למקור עצמאי לזכויות אדם, שהרי נחזיק את המחוקק הישראלי בכוננו חוק יסוד בחזקת מי שאינו משחית מילותיו לריק ואינו מאחז עינים, אלא מבקש ליתן בידי האזרח בישראל מגילת זכויות אזרח ברמה חוקתית על חוקית”.

מעבר לכך, ברי ונהיר כי מגילת העצמאות היוותה כשלעצמה מקור לדברי חקיקה שונים.דוגמא לכך הוא חוק השבות, הוא חוק יסודי, אשר ראש-הממשלה הראשון דוד בן-גוריון כינה אותו “חוק-השתיה של מדינת-ישראל” וכל נשמתו בסעיף 1 אשר עליו מעוגן חוק השבות : “כל יהודי זכאי לעלות ארצה”. מילים אלה הן המימוש וההגשמה של חזון הנביאים ושל מילות מגילת העצמאות , והן מקרינות עליו ומתוכו: “לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפלה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים …. החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית”.

אנו תקווה כי אכן נזכה להגשמה מלאה של חזון מגילת העצמאות ומייסדי המדינה, ונזכה לחירות חברתית, מדינית, בטחונית, כלכלית, ונמלא את הייעוד הממלכתי וההיסטורי המוטל על שכמנו.

שלכם בכבוד רב,

בברכת עצמאות שמח

לכל עם ישראל ולעיר הרצליה

ד”ר שמואל סעדיה עו”ד

יו”ר תנועת הרצליה למען תושביה

המערכת: ד”ר שמואל סעדיה, עו”ד הינו בעל משרד עורכי דין פרטי, מומחה לזכויות אדם, יו”ר תנועת הרצליה למען תושביה ומייצג ארגונים חברתיים.