ביום 30.12.2010 הורשע הנשיא לשעבר מר משה קצב . אנו מבקשים בגילויי דעת זה לבחון זוויות ראייה נוספות ולשאול עצמנו האם היה משפט צדק? האם מערכת המשפט פעלה כראוי? כל זאת לצד הדעה אשר כבר הושמעה כי יש לנו מערכת משפט מפוארת, ומפרשה זו עולה השוויון בפני החוק, לצד רעיונות נוספים שכבר הובעו – וזו אינה תכלית מאמר זה.
בכל הענווה בימים אלו מצוי עורך טור זה בסיום ספר שעניינו זיכוי והרשעה של אנשי ציבור, מקום המדינה ועד היום, ובו פרק העוסק בעניינו של הנשיא לשעבר מר משה קצב. כבר לפני שנה בשלבי התהוות הספר העריך הח“מ כי מר משה קצב יורשע. ציבור אזרחים רב במדינה סבור כי קיימת מגמה בדבר קלות בהעמדה לדין והרשעה של יוצאי עדות המזרח. זאת, שכן כעניין שבעובדה הורשעו או נמצאו חבים כל ראשי הרשויות הספרדים במדינה או על ידי בתי משפט או על ידי ועדות חקירה ממלכתיות השאלה אם היה משפט הוגן וצודק לנשיא לשעבר אינה רלוונטית רק למשפטו אלא בעלת השפעה על כלל המערכת המשפטית. אנו מבקשים להביא בפני הקוראים את הלבטים והתהיות הבאות:
ראשית, היועץ המשפטי לממשלה מר מני מזוז עו“ד התבטא, עוד בתחילת הפרשה ובשלביה הראשונים של החקירה, באופן קיצוני גורף ובוטה גורפת אודות הנשיא. התבטאות זו לא הותירה מרחב של שיקול דעת לצוות החוקר אשר המטרה כבר הייתה מסומנת לו – בדמות אמירתו זו של היועץ המשפטי לממשלה ורק נותר “לירות החצים“. אמירה זו מהווה דעה קדומה וניתן לתהות כיצד נוטל על עצמו יועץ משפטי לממשלה תפקיד של שופט ופוסק עוד בטרם החלה בכלל החקירה ועוד בטרם היה בפניו מלוא חומר החקירה.
שנית, ניתן אף לתהות האם לא הושפע כבוד המותב ממצב דברים זה כמו גם מהאווירה הציבורית הקשה אשר שררה בתקשורת נגד הנשיא לשעבר מר קצב. התקשורת חגגה חגיגה נמרצת ורקדה על דמו של הנשיא זו הייתה “הצגה הטובה ביותר בעיר“. לכך יש להוסיף את ארגוני הנשים שהפגינו תחת כל עץ רענן. לא בכדי פורסמו סקרים לפיה הציבור סבור כי משה קצב “אנס” – אך ניתן לתהות איך ה“ציבור” “החליט” למרות שעינו של הציבור לא שזפה ולו עמוד אחד מחומר החקירה? איך החברה הישראלית מרשה לעצמה “ציד מכשפות” ומתן במה להתנהלות פופוליסטית כזו? בראיון שנתנה כבוד שופטת בית משפט המחוזי בדימוס ברכה תום אופיר ציינה לגבי תיקים שנדונו בפניה כי “בהחלט אפשר שהושפעה” מכלי התקשורת.
שלישית, היועץ המשפטי לממשלה ומערכת אכיפת החוק לא טיפלה כדבעי בעניין סחיטה באיומים – שהרי לא היה חולק כי היה ניסיון סחיטה באיומים מצד המתלוננת א‘ אשר בקשה דמי “לא יחרץ” ובכך עבר מסר חמור לציבור לפיו ניתן לסחוט באיומים נושאי משרה . מותר לקיים יחסי מין עם נושא משרה בכירה ואז להלך אימים ולנסות לסחוט כספים.
רביעית, התנהלות מזגזגת, בלתי עקבית ובלתי ראוייה של היועץ המשפטי לממשלה באופן שלא ניתן לחבר בין שתי הקצוות: מחד התבטאות גורפת וקיצונית עוד בטרם מסתיימת החקירה ומאידך עסקת טיעון אשר אינה מתיישבת עם אמירה זו. מצופה היה ליתר מתינות ושיקול דעת מצד מי שעומד בראש מערך התביעה הפלילית. לא נעלם מעינינו אף הזגזוג של מר משה קצב כאשר עשה הוא ופרקליטיו טעות אקוטית בביטול עסקת הטיעון – אך זה מצופה מרשויות התביעה לנהוג אחרת.
חמישית, ניסיון להביא את כבוד בית משפט העליון להתערב בהחלטות של כבוד היועץ המשפטי . למעשה, באופן מגמתי, כבוד בית משפט העליון התערב בשיקול הדעת של כבוד היועץ המשפטי והמותב שדן במשפט לא יכול היה להתעלם מדעתה, גם אם דעת מיעוט, של כבוד נשיאת בית משפט העליון.
דעת המיעוט של נשיאת כבוד בית משפט העליון אשר יושבת בוועדת מינוי שופטים והמסר הוא כי שופטים אשר קידומם המקצועי תלוי בנשיאה חייבים להתיישר עם דעת מי שאמונה על קידומם. ימים יגידו האם ימונה לכהונת שיפוט בעליון מי מחברי המותב הנ“ל – שהרי בעליון יש אף תקן לשופט בן מיעוטים ולשופטת אישה.
שישית, לכך יש להוסיף את עמדת התקשורת אשר הבליטה בכותרת הערות של כבוד הנשיאה ולמעשה הציבור לא הבין שהעתירה נדחתה בדעת שלושה נגד שניים.
שביעית, במצב עניינים זה מה עמד לנגד המותב של כבוד בית משפט המחוזי ? הערה גורפת של היועץ המשפטי לממשלה אשר למעשה חרצה את דינו, אווירה ציבורית קשה אשר לא ניתן להתעלם ממנה, ואם לא די בכך עמדה נוקבת וקיצונית של נשיאת כבוד בית משפט העליון אשר כאמור אמונה על קידום השופטים– האם יכול מותב בשר ודם להגיע לתוצאה אחרת מלבד הרשעה?
שמינית – ההנמקה ביסוד דחיית טענת הגנה מן הצדק הייתה כי אף הסניגורים הופיעו בכלי התקשורת. צר לנו על עמדה זו – שלמעשה נתנה גושפנקא לשפיכת דמו של הנשיא לשעבר בכלי התקשורת. האם ניתן היה לצפות שהסניגוריה תשב בחיבוק ידיים ולא תמלא מלאכתה נאמנה בהגנה על שמו גם בתקשורת ששפכה את דמו? הסניגורים אכן השתתפו והופיעו “תחת כל עץ רענן ” ולא היה מקום לצפות שהסניגורים לא יביעו עמדה בתקשורת – ושלילת הגנה מן הצדק אך משום שמר משה קצב ניסה לנסות ליצור איזון בתקשורת – ניסיון שממילא אבוד מראש – אינה הוגנת.
תשיעית, חולשתו של פסק הדין לכאורה בעוצמתו שהוא מובנה על מהמנות עדים. לא בכדי “בנה” אותו כך ההרכב שכן בכך הוא נועל “ברב בריח” את היכולת להגיש ערעור ושולל מהנשיא זכות מהותית בסיסית של כל מתדיין – זכות הגישה לערכאות וממנה נגזרת זכות הערעור. שיטה זו של נעילת האפשרות לערער ידועה מימים ימימה וצר לנו שהמותב לא גילה “בגרות” להתעלות ולהציב את הפרשה אף בפני ערכאת הערעור.
עשירית – לא רק עצם ה“מבנה” המתוכנן של פסק הדין אלא תוכן ההסתמכות על מהמנות עדים לוקה שכן יוצאת תמונת מצב מעוותת ולא הגיונית לפיה כל עדי התביעה צדיקים גדולים וכל עדי ההגנה פושעים גדולים.
אחד עשר לא ניתן להתעלם מחולשתה של ההגנה — והדרך בה נווטו הסניגורים את לקוחם מר משה קצב כשא בטלו את עסקת הטיעון. האם סניגורים כל כך מנוסים לא קראו את המפה כי לנוכח שפורט לעיל – הוא יורשע. אף אם זו הייתה עמדת שולחם – היה עליהם לעמוד בתוקף על קיום עסקת הטיעון.
שנים עשר , טעות נוספת שהיא מנת חלקו של מר משה קצב אשר בחר קו הגנה קיצוני כי הכל עלילה ולא הסכים להעיד כי יחסי המין היו בהסכמה – ובכך יוצא כי עמדת הסניגוריה כי יחסי מין היו – בהסכמה לא קבלה גיבוי מהנאשם. בצדק טענו איפוא הסניגורים בסיכומים כי יחסי המין היו בהסכמה וקו זה נכון הוא , אך בצדק דחה כבוד בית משפט טענה זו כי הנאשם לא העיד על כך.
הנאשם לא היה צריך ללכת על קו הגנה קיצוני , והסניגורים לא היו צריכים להגרר למשפט כזה אשר תוצאתו הייתה כתובה מראש. זה היה מאבק של “אחד מול כל העולם” ורק נותרה השאלה מתי תהה הרשעה והאם הנוסח יהיה חריף מאד או חריף מאד מאד.
לו המערכת הייתה רוצה שלא תושפל המערכת הייתה יכולה להתארגן ולהתלכד ימין ושמאל להדיחו מתפקידו לשלוח הביתה ולא להעביר אותו במסכת של משפטים ולא בכדי מועלות כעת דעות, כגון שר המשפטים לשעבר מר יוסי ביילין כי נכון לחון אותו על מנת שלא יראה המחזה המביש של נשיא לשעבר – מאחורי סורג ובריח, שכן מראה כזה פוגע במוסד נשיאות המדינה ובאזרחי המדינה בארץ ובעולם.
קוראים יקרים – לשיטת אזרחים רבים מערכת המשפט צריכה לעשות עם עצמה חשבון נפש. בכלל כך – התביעה הפלילית ומוסד היועץ המשפטי לממשלה, מערכת בתי המשפט וגם כל סניגור צריך לבחון כיצד הוא היה נוהג במקרה כזה.
שלכם בכבוד רב,
ד“ר שמואל סעדיה עו“ד
יו“ר תנועת הרצליה למען תושביה
